ניו קופל בע"מ ואח' נ' סרגייב ואח'

החלטה

התאונה התרחשה בכביש הכניסה לתחנת דלק הסיירים בכיוון הנסיעה בכביש 4 מצפון לדרום אחרי צומת בית דגן .

בכתב התביעה נטען כי ביום 3/7/08 עת בקש הרכב הנפגע לפנות ימינה בזירות וכחוק הגיח לפתע הרכב הפוגע מאחוריו , תוך אי שמירת מרחק כנדרש בחוסר זהירות ומבלי ששם ליבו לדרך פגע בו מאחור וגרם לו לנזק של ממש"

ניסוח כתב התביעה בצורה שנוסח, מצביע על כך שמנסחו ידע כי בנתוני השטח , נתיבי הכביש, וזכויות הנהגים , עדיפה זכותו של נהג הרכב "הפוגע " על זו של עד התביעה . שכן כתוב בכתב התביעה " ביקש רכב הנפגע לפנות ימינה בזהירות וכחוק ..... " אלא שהאחריות המיוחסת לנתבע היא ככל נראה בכך שלא הגיב בזמן , לא בלם , ופגע ברכב ה"נפגע" מאחור .

מכל מקום בכתב ההגנה , נטען כי רכב הנתבים נסע בנתיב הימני בכביש המיועד לכניסה לתחנת הדלק , לפתע סטה רכב התובעת שהיה בנתיב שמשמאל לרכב הנתבעים , לתוך נתיב נסיעת רכב הנתבעים כשהוא קרוב אליו. כתוצאה מסטיית רכב הנתבעים (צ.ל. התובעת ") ועל אף ניסיון נתבע 1 לסטות ימינה כדי למנוע תאונה ו/או לבלום, התנגשו כלי הרכב ".

אם כן על מנת לפשט את הבנת גרסאות הצדדים , טוענת התובעת כי רכבה בקש לפנות ימינה ( מה שהתברר במהלך באת הראיות למעבר מנתב ימין בכביש 4 לעבר נתיב הכניסה לתחנת הדלק ) עבר נהג התובעת נתיב אל הנתיב בו נסע רכב הנתבעים , ועקב כך נפגע מאחור . גרסת ההגנה כי אכן רכבה של התובעת עבר מנתיב ימין בכביש 4 לנתיב הכניסה לתחנת הדלק, כשהמרחק בין שני כלי הרכב קצר מאוד , חסם את נתיב הנסיעה של עד ההגנה , וגרם לתאונה .

לכתב התביעה צורפה הודעתו של מר צבי פיקרז, עד התביעה , ושם הוא מסר לתובעת את נסיבות התאונה כדלקמן

" פניתי לנתיב ימני כדי להיכנס לתחנת דלק , לפתע רגשתי מכה חזקה מאחור , ראיתי אוטו מסוג מיצובישי מאחורי פוגע בי בחלק האחורי ..... "

אם כן על פי הודעה זו עד התביעה , כרך את ניסיון המעבר שלו אל הנתיב לכניסה לתחנת הדלק, עם אירוע התאונה , שכהוא אומר " לפתע הרגשתי מכה חזקה מאחור " עם המלים " פניתי לנתיב הימני ...

אם כן אין מחלוקת כי עד התביעה עבר מנתיב ימני בכביש 4 אל נתיב הכניסה לתחנת הדלק . וחלות עליו הוראות התקנה 40(א) לתקנות התעבורה .

המחלוקת היחידה הרלבנטית בין הצדדים אם כן היא האם עד התביעה עבר לנתיב הנסיעה לתחנת הדלק, עצר שם ולאחר זמן לא קצר , רכב הנתבעת ופגע בו , או שהוא עבר , חסם את נתיב נסיעת עד ההגנה , ומיד נפגע .

בעדותו בפני טען עד התביעה כי הוא עבר לנתב והמתין שם בין 10 ל 15 דקות . זמן בלתי סביר לחלוטין , ולא אחטא לאמת אם אומר כי ככל הנראה הוא התכוון ל 10-15 שניות . אם כך הדבר הרי הוא היה שם די זמן כדי שרכב הנתבעים, יבחין בו , יבלום וימנע מפגיעה .

אלא מאי .

בהודעתו לחברת הביטוח , מסר עד התביעה כך " פניתי לנתיב הימני ..... לפתע הרגשתי מכה חזקה מאחור." גם עד התביעה בהודעה זו כרך את שני האירועים , הפניה שלו לנתיב ימין, והפגיעה מאחור , כאירוע אחד .

בניסיון להתחמק מדבריו אלו של עד התביעה הוא משיב בחקירה הנגדית " אני לא מתנסח טוב , אמרתי פניתי ימינה , עמדתי והרגשתי מה מאחור "

אך גם בתשובה זו , למעשה עד התביעה לא חילץ את עצמו ממבוכה , אלא שקע יותר עמוק בבוץ השקר. כי אם לא היה מתנסח טוב, היה אומר שאמרתי לפתע נפגעי , לא התנסחתי טוב. אך הוא אומר שהוא לא מתנסח טוב, ומוסיף "אמרתי כך וכך " הדברים לא עולים בקנה אחד , ואינם עומדים במבחן ההיגיון .

אם כן התוצאה המתבקשת מדברים אלו היא כי עד התביעה מאשר כי הוא עבר נתיב תוך סטייה מנתיב ימין בכביש 4 לנתיב הכניסה לתחנה , ותוך כדי כך – או למצער- מיד לאחר מכן קבל מכה חזקה מאחור .

תאונה זו נגרמה עקב מעברו של עד התביעה מנתיב לנתיב , בניגוד לתקנה 40)א) , חסימת דרכו של הנתבע 1 , וגרימת ההתנגשות.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסכום של 2500 ₪ .